שיר שפורסם בפורום רוטר.נט כשראה חייל ועל חזהו כנפיים נמלא לבו הערצה עד לב השמיים. הוא חלם להיות צנחן והגיע לרגע ערוך ומוכן. חייל שכזה לתפארת המדינה שכל טוב, גוף בריא ואמונה שהוא חלק מחומת המגן אשר על עם ישראל היא תגן. וכפי שחינכוהו בבית ההורים, וגם בתנועה (עם המון ערכים), להיות נאמן לאחיו ועמו ולהגן עליהם מפני צר בגופו. והוא רץ וטיפס, פיטרל וירה, אכל חצץ ובוץ, קוצים וקרה, והפך ללוחם מלא עז ואיל נכון למשימה - בקיצור חייל. הוא שמע לא פעם סיפורי גבורה על לוחמים נועזים ממש אגדה, איך עמדו ללא חת מול אויבים ויכלו להם מעטים מול רבים הוא ידע בדיוק מי אויב מי ידיד ומי את עמו רוצה להכחיד הוא ידע למי שייכת הארץ הזו, לא היה לו ספק בצדקת דרכו. חברו הטוב, עוד מימי הגן, היה בקומנדקר שעלה על מטען, חברו השני, בעקבות חדירה בגבול הצפון ממטול הוא נפגע. ועוד שניים שהיו בדרכם לביתם מארב צלפים הביא למותם. בלילות הוא בכה - אבל לבו לא נפל, כי הוא ידע מה תפקידו של חייל להגן על ה ב י ת, האחד הקטן, על אחות, אבא, אמא ואחיו שבגן. והנה יום אחד התקבלה הפקודה, עליכם לחפות על גירוש ונסיגה. ומי האויב שאל החייל את מפקדו האם המחבל היורה את טילו? האם זה אותו בן בלייעל פנאט שמגיע לקניון עם צאת השבת לפוצץ ילדים כאחי הקטנים לאלפי חתיכות ואלפי רסיסים? לא, ענה לו מ''פ הפלוגה, המשימה שלנו הפעם שונה, הקסאמים מטעני הנפץ והפצמ''ר, בהם נטפל יותר מאוחר, אנחנו נשלחים בשם המנהיג לגרש יהודים וגבולם להשיג לטרנספר ישובים פורחים (באוויר?) ואל גבול חדש אותם להעביר ועליכם בגופכם, עם כל הנשמה לבצע בלי כל היסוס הפקודה. ועומד החייל אל מול תיל וגדר ובצד השני - משה, אבא של חבר שפגש לפני שנה במסע לפולין ועכשיו הוא מוצב לא רחוק מג'נין. יחד עמדו שם השניים בשבועה: ''לא עוד'', לנו לא יוכלו - כי יש לנו צבא. והחייל רוצה את האב לחבק ולומר לו - אין לי ברירה - והוא שותק, כי הוא יודע שמילת סירוב יחידה תחסל את עתידו המזהיר בצבא. והוא שותק ועיניו זולגות דמעות ויודע שלא פה עליו להיות ומהיום שהתגייס, בפעם הראשונה, הוא מרגיש רצון לברוח ולהיכנע. אבל הוא שותק - כי חיילים שותקים ואת מלאכתם בציות הם עושים, כי אי יווני אחד - אי שם במזרח התיכון, חשוב מאחדות העם ואהבת ציון.

לא נעצור... מאת יאיר את יאיר. [להאזנה] בית א' אותנו גרשו מגוש קטיף מסתובב במדינה הזאת נגיף אין מנהיגות וכולם מושחתים. זורקים כאן מהבית אלפי אנשים אז מה עושים ולאן הולכים? אנחנו ממשיכים ממשיכים ולא עוצרים! לא נעצור לא נעצור לעולם לא נשכח לא נשכח אף פעם זכרו נשבענו כי נשוב לשם עוד נחזור לשם..כעם.. בית ב' מה קרה גוש קטיף הלך חשבתם שאנחנו בקלות נשכח? בית כנסת נהרס ועוד בית נשרף אך לחזור ולבנות שם תמיד נשאף תגידו מה נהיה? הלכה המדינה? עושים חושבים אבל בטוח שלא עוצרים..... לא נעצור לא נעצור לעולם לא נשכח לא נשכח אף פעם זכרו נשבענו לחזור לשם עוד נחזור לשם..כעם.. בית ג' השקענו שעות הצפנו ת' רחובות אך אלינו השוטרים התנהגו כמו חיות מתי יבוא גואל את זה אני שואל ליום הזה חוזר ומתפלל.... אנחנו לא מתייאשים למרות כל הקשיים וכמובן לא עוצרים....... לא נעצור לא נעצור לעולם לא נשכח לא נשכח אף פעם זכרו נשבענו לחזור לשם עוד נחזור לשם..כעם.. אנחנו מצפים מעשרת השבטים שיחזרו ונבנה את בית האלוקים בינתיים יהודים מגרשים פה יהודים אז חיזרו כבר אבודים צריכים אתכם אחים לא נעצור לא נעצור לעולם לא נשכח לא נשכח אף פעם זכרו נשבענו לחזור לשם עוד נחזור לשם..כעם..

זכרי נא איתן בר און זכרי נא, זכרי נא אדמה, את אשר עשה לך הציוני. בליל חסום מעייך בחצות כיסופים געגועים, היו ל_בוש בחושך הבזיקו ברקי מצלמות לעיני כל תבל ושמחי איד נקעה עצם לחים, כי הקשו עד מאוד, הסתר חיוך בספר את שרוגשים עלייך... הו א_ת הציוני אשר עשה לך, ולא חסך מעצמו שום דמיון מבני מינו, צורריך מאז ומעולם וישלח את מיטב אמני החנופה כי היטיבו להכעיס בשאלות "התרים יד על חייל?" והמילה "אלימות" הוקצתה מחמת מיאוס- לא משום קיומה, כי משום שימושה זכרי נא אדמה את אשר צעקת "הסתכל לי בעיניים" וענייך דומעות מול בעלי מדים, יותר משאומנו להגן- אומנו להיאטם, דיוקנים מאובנים מביטים נכוחם כבוהים אל מאום מהנהנים ראשם כעלעל ברוח ובנותייך מתרוצצות אנה ואנה נוכח חומת פנים חתומות זועקות את זעקתך הסתכל לי בעיניים. זכרי נא אדמה, עדה היא החמה טרם בוקר ושיחרה הריסות והסותרים את עמל מעשרי תבואתך חובבי מצוות האדמה לא המעיטו אהבה. אבל הכופרים בעמקים השמחים לאיד לזורעי יזרעאל שיחקה השעה לאמור: מה הועילו דקדוקי מצוותיכם? מה הועילו תפילותיכם? בשימחה זרעתם ביום אחרון, ויגון אין קציר. "מבינים את כאבכם" החניפו מכל עבר "נחבר אתכם אלינו" ניסחו בלתי שבעי סיסמא קלוקלת והלא מאז הומצאה הסיסמא "ציונות" מי האמין כי רעה חולה לבשה בגד את שפשטו אבות אבותיה למן ערב רב- בואכה צדוקים למן המתיוונים- בואכה המסכילים מסכילי הכפירה בסמ"ך רבתי. אנחמך אדמה- אל צער. כי תופקדי בידי אכזר אויבינו מוטב לך משילטון שנואייך מחללך מבזך מלעיגך מן האומר לא קודש, ולא את לנו. מוטב לך אדמה הוא הציוני- חושך לגויים בני מינו וככל שייטיב עמהם כן ישנאוהו זכרי נא זכריני אדמה את אשר עשה לך הציוני ביום יגאלוך בנייך ישראל עת תשמחנה בית יעקב.

"על נהרות בבל" פרדי אליה - אפרת היה שם אבא חזק ושני בנים שובבים הם גרו יחדיו בארמון עם גינות ופרחים אוכלים שותים ולא כ"כ מסוכנים האבא היה ראש מדינה מבודדת והבנים, מצליחים, כל אחד עם משכורת מאוד מכובדת יום אחד שכח האב את עמו ושולחיו והתרכז יותר רק בעצמו ובבניו לימים אף חנן האב, רוצחים וחומסים ואילו הבנים המשיכו לעשות חיל בעסקים כולם גבה הרימו בפליאה על אילו המעשים אך על חשאיות ושתיקה שמרו הבנים רצו לחקור ולדרוש ולגלות מטמונים והפכו אבן על אבן כדי לתפוס הבנים האב החזק למצוקה נכנס ואילו הבנים צועקים חמס לפדות הבנים חשב האב באדמות המולדת ובדם חלליו אחיתופל משמאל ופרקליטות מימין מהר לעשות! אתה חסין מי הם הבנים ומיהו האב? לא קשה לנחש לצערינו הרב לא, לא סדאם הוא האב ולא כוסיי ועודיי הבנים כך לא טעיתם לחשוב אנו מקווים ואת מוסר ההשכל נעלה על מפת הדרכים מי שנוגע בארץ ישראל כך ידוע לא רואה נחת אפילו שבוע סוף טוב מהסיפור לא יצא אך עם ישראל יצא מרוצה

על אלה אני בוכיה מירי על אלה אני בוכיה- על קשיחות ועל כפיה, על דמעות שנשפכו ושעות שנשכחו, על אנשים שלא חייכו על הצדק שסולף ואין אנוש מוחה. על אלה אני בוכיה- על תקוה, על אשליה, על השקר שנפוץ ומלחמה אשר תפרוץ ואין אנוש מוחה. על אלה אני בוכיה- על הארץ שבוכה על חלום שנתבדה על חורבן האדמה ואין אנוש מוחה.

שמש בקטיף דום וזדון-מלך בכפר דרום יוסי בלום הלוי באתי לבכות לך מולדת בחבל עזה הצפונית באתי לנשק רגבי חולותיך על חורבות דוגית שחור אש ועשן על אופק הים התנחלות גני-טל בלהבות, מולדתי שותתת דם פזמון: שמש בקטיף דום, וזדון-מלך בכפר דרום לבכות על רגביך גוש קטיף, עוד נשובה הלום.. באתי לזעוק לך מולדת בחוף עזה אהבתיכם, נוער גבעות טרשים ודיונות האהבה לחבק אותך אל לב, נערת התום באזיקי ישראל על חורבותיך אלי סיני עוד יונף הדגל פזמון.. נעקרנו, כפר דרום, מארץ אהבתי באתי אליך, אנא קבלי סליחתי סלחי על הבטחה שהופרה - שנית כפר דרום לא ייפול בי נשבעתי, כפר דרום - אליך עוד נחזור פזמון.. נצרים החרבה מקדש-אל בהריסות פרדס אתרוג-תימן וירק החממות בתים, מדרשות, גינות-נוי בלהבות ארצי בגדה בי, נשמות בכאב פורחות שמש בקטיף דום, וזדון-מלך בכפר דרום לבכות על רגביך גוש קטיף, עוד נשובה הלום..

שירים שנשלחו אלינו מדוד אשל, גבעת-שמואל

לתגובות: ednafahn@hotmail.co.il

הבולדוזר / דוד אשל אני הגדול ומעל כולם, ולא אחדול מלפלג את העם. אני בניתי ואני אהרוס, אני הגיתי הכל מראש. אני לא לוזר כידידי שמעון, אני בולדוזר ומלא און. יושרי לא מסריח ואמינותי תפחה, אני מאוד מצליח בתוך המשפחה. מפשע אני חף, רק גנבתי בחירות, אני ימני מזויף, אך עיניכם לא רואות. אני מאוד דמוקרט ושומר על חוקים, מתכנן כל פרט ואתם נדפקים. אני השוטר וגם הממונה, שרים אפטר ורמטכ"ל אמנה. בדרכי לא עומדים, אותי לא מגנים, אצלי רק עובדים צייתנים מסכנים. לעצור מפגינים יש לי כוח, לעצור הטילים אין לי מוח. אני לא אמתין עד ערוב ימי, אבנה את פלשתין במו ידי.

צבא החווה / דוד אשל פעם, כשהיינו בצבא, צבא הגנה לישראל, היתה זו זכות וגם חובה, לצאת ולהתחייל. עברנו אימונים לקראת המשימות, ושמרנו אמונים ובכינו גם על מו_ת. ידענו, יש אויב אכזר ומאיים, וכך בלב כואב - יצאנו להלחם. שרתנו את המדינה והיא שרתה אותנו, ללא סירוב וללא טינה, על הכללים שמרנו. אז - היה זה צבא העם ולא צבא פרטי, למשימות יצאו כולם חילוני וגם דתי. היום - יש הרגשה שעבור אחד קיים צבא, והוא - ללא בושה, חושב שזו חווה.

שיר שנשלח אלינו ממוטי בן שחר, ראשון לציון

לתגובות: seageng@netvision.net.il

שרון לך הביתה (במנגינה של "ירושלים של זהב", נעמי שמר ז"ל)

שרון שרון, לך כבר הביתה לדיר ולכבשים,
מאסנו גם במחדליך
וגם במעשים.
וקח אתך את דוד אפל
וגם את הבנים,
העם הזה איננו אהבל,
יזכור לך שנים -

(פזמון):
של שחיתות ושל עריצות,
ושל עוני ומצוקה;
הלא לכל בני עמך
אתה מכה.