תוכן עניינים:
שתי תלונות חמורות למח"ש על אלימות שוטרים
עדותו של כתב עיתון הצפה, חגי הוברמן
עדויות נוספות מעמונה
"השוטרים טרקו את ראשי בקיר"
עדות: נערה בעמונה הותקפה קשות
עדויות מעמונה על התעללות מינית בבנות
עדות מדבריהם של חיילים ויס"ם בשטח
עדות מעמונה: השוטרים ריכזו אנשים על הגג וביצעו בהם לינץ'
עדות על פריצת הכוחות המוסתים לגג אחד הבתים
עדות סטודנט חילוני שהיה בעמונה
הנער בן ה-15 שנפצע קשה מאלימות מנפצי הגולגולות
"הלוואי שימות" אמר השוטר על יחיעם בן ה-15 שנפצע קשה בעמונה
עדויות רבות נוספות
אלימות השוטרים גם כלפי צוות מד"א
עדות רופאי בית החולים על היקף הפציעות חסרות-התקדים
רוני דניאל, ערוץ 2: "המהלומות של המשטרה מיותרות"
עדויות נוספות - מתוך כתבה בשבת בעיתון "הצופה"
מכתב אישי למפגינים בעמונה
שוטרים תקפו והפשיטו אם ל-9 שהפגינה נגד ההרס בעמונה
כל העדויות בעמוד זה הינן מתוך אתרי חדשות ופורומים ישראליים.
עדויות ניצולים גיבורים שחזרו מעמונה
שתי תלונות חמורות למח"ש על אלימות שוטרים (12.2.06) / ערוץ 7
ארגון זכויות האדם ביש"ע שלח מכתב לראש מח"ש, הרצל שבירו, בו מפורטות שתי תלונות על אלימות השוטרים בעמונה. האחת של הילד אליעזר מיימון שהוכה ע"י שוטרים והשנייה של יהודה עציון שנדרס ע"י סוס. (וידאו)
התלונה הראשונה: שוטרים היכו באלות, ועצרו במעצר שווא את הנער אליעזר מיימון, תושב כפר פינס. האירוע התרחש במאחז עמונה, ביום 1/2/06, בסביבות השעה 14:00. הנער אליעזר מיימון, שסיים פעילות של כשעתיים שבמהלכן סייע בטיפול בפצועים, עמד והמתין להסעה הביתה, בשעה שנזרקה אבן לכיוון השוטרים שהיו במקום. אף שאליעזר עמד בשורה הראשונה, שממנה לא נזרקה האבן, התנפלו עליו השוטרים בחמת זעם, היכוהו באלות, ועצרו אותו. גם טענותיו הברורות, שלא הוא זרק את האבן - לא הועילו.
למזלו של אליעזר, הונצח הארוע במצלמתה של העיתונאית שושי גרינפלד. בסרט נראה בבירור כיצד אליעזר עומד מן הצד ומסתכל, אינו בורח ואינו מתעמת, ובכל זאת מוכה באלות באכזריות רבה ע"י השוטרים. סרט זה הוא שהביא לשחרורו של אליעזר, למחרת היום, לאחר שבילה לילה מיותר לחלוטין במעצר.
אנו מבקשים להתלונן נגד השוטרים האלימים. נבקשכם לברר את זהותם, באמצעות עיון בתיק המעצר של אליעזר, ובאמצעות הסרט המתעד את המעצר האלים.
תלונה שניה: יהודה עציון נדרס על ידי סוס של המשטרה. במכתב התלונה מספר עציון את מה שארע לו "עמדתי ברחוב שבחזית הבתים המיועדים להריסה (בצידו המערבי), ולא בסמוך לאחד הבתים. עקרונית, נוכחותי שם לא הפריעה לפינוי הבתים מאנשיהם, אילו בחרה המשטרה להתחיל בכך. מעגל של שוטרים התייצב סביב כל אזור, וזמן מועט אחר-כך פרצו פנימה פרשים, ודהרו בין האנשים שברחוב. כתגובה להלם על שכך פועלת המשטרה (במקום לגשת אל הבתים ולפנות את האנשים שסביבם ובתוכם) - נזרקו אבנים לעבר הפרשים, והם נסוגו אל מעבר למעגל השוטרים. בפעם זו לא הגיעו אפוא הפרשים למקום שבו עמדתי אני. כעבור דקות ספורות שבו הפרשים - בקבוצה של שישה רוכבים, כמדומני - ודהרו שוב בין העומדים ברחוב. הפעם היתה דהירתם פראית ומאיימת במיוחד, ואמנם, כמעט הכול ברחו מפניהם לכל עבר. אני לא הספקתי לברוח; תחושתי הברורה היא שהפרש הבחין בכך וכיוון את סוסו דווקא אלי, ישירות, משום שהייתי עבורו 'טרף קל' לדריסה.
הכל אירע תוך שניות. כשהבחנתי בפרש כה קרוב - בדהרה מהירה ביותר - הרי כל שהספקתי היה רק להפנות את גבי אל הסוס. נרמסתי ברגליו ונכנסתי להלם מוחלט. הרגשתי חבטה עזה בראשי (אולי מן ההטחה בקרקע בעוצמה כה רבה), ובהמשך - לאחר שפוניתי באלונקה לאוהל הנפגעים - הבנתי שנפגעתי גם בכף הרגל (שטף דם פנימי בכל אזור האצבעות וקדמת כף הרגל), כנראה מן הדריכה הראשונה של פרסת הסוס, וכן פגיעה בצד הגוף השמאלי, בצלעות - אל-נכון מן הרקיעה השנייה ברגלו הקדמית של הסוס.
הפגיעה בראש היתה תפיחה ופצע פתוח שדימם יומיים, ושתי הפגיעות האחרות מלוות אותי עד עתה - שבוע מיום האירוע - וכנראה עוד יימשך הדבר זמן מסוים, ולא כאן המקום לפרט את נזקן.
להאזנה לראיון עם אורית סטרוק מיומן הצהריים
עדותו של כתב עיתון הצפה, חגי הוברמן, שאסף עדויות ממה שהתרחש בעמונה, הוא בעצמו היה עד לחלק מהארועים הקשים:
ביום רביעי שעבר, היום הסוער בו הרס צה"ל אחרי עימותים אלימים את תשעת מבני הקבע במאחז עמונה, הייתי במקום. עמדתי ברחבה העליונה מול הבתים שעדיין היו שלמים, שעה שקלגסי המשטרה עשו דרכם על אלותיהם וסוסיהם לעבר הבתים. מהגגות החלו לעוף פה ושם חפצים שונים _ כולל אבנים _ לעבר השוטרים, שהיו ממוגנים היטב.
למטה, סביב כל בית, עמדו עשרות בני נוער בטבעת היקפית, בשלוש או ארבע שורות, במגמה למנוע את הגישה לבתים. הם עמדו בשקט, משלבים ידיים זה עם זה, שרים וקוראים קריאות. עמדתי וצפיתי בהם, מתפעל מעוז רוחם. משם, בוודאות, לא הושלך שום חפץ על השוטרים. מכיוונם לא הופגנה שום אלימות. הם פשוט עמדו שם, בית אחד מוקף בנים, בית שני מוקף בנות, והמתינו.
השוטרים, רכובים על סוסים, התייצבו מולם, כשלפתע, ללא התראה, פתחו בדהרה אל תוך הנוער הללו, שולפים את אלותיהם ומתחילים לחבוט ללא אבחנה. הנערים החלו להימלט מהמקום בבעתה, כשהשוטרים רודפים אחריהם ולא מרפים מהאלות. לידי עמדו כמה אמהות, תושבות יו"ש, שהבנים שלהם היו באותה חבורה. חלקן צעקו מאימה.
והשוטרים המשיכו לחבוט ולחבוט, לגרור את הצעירים בכוח ולרמוס אותם בפרסות סוסיהם. את המחזה הזה ראיתי בעיני. זה היה הרגע בו החל הכביש לפני הבתים להתמלא באלונקות, אלונקה אחר אלונקה עושה דרכה לאיזור פינוי הנפגעים. כך נוצר המחזה המדהים, שמעולם לא נראה בפינוי מאחזים או יישובים: מצעד האלונקות. אלונקה אחר אלונקה מובלת לתחנת האיסוף, התאג"ד. באחת מפינות הכבישים נפרשו האלונקות, והפצועים הושכבו עליהם, מקבלים טיפול ראשוני. תמונה של שדה קרב אמיתי. כמות הפצועים, אגב, היתה כה רבה, שהתברר כי בתאג"ד שהקים הצבא לטיפול בפצועים אזלו מהר מאד חומרי הרפואה. כנראה שמישהו לא חשב שהמספר יהיה כה רב.
האלימות המשטרתית בפינוי עמונה לא היתה ספונטאנית. היא גם לא היתה תגובה לאבנים שהושלכו כנגדם, ונזרקו אבנים. זו היתה אלימות יזומה, מתוכננת מראש, בהנחיה ברורה מגבוה. לא מעט עדויות מוכיחות זאת. יואב, תושב עמונה, הסתובב בעמונה בשעות הבוקר המוקדמות, בשעת ההפוגה שייצר צו הביניים. לפתע ראה אותו חייל מהיחידה שבה שירת יואב. הוא קרא לו הצדה וצעק עליו: "השתגעת? תברח מפה! המפקדים שלנו אמרו לנו להרוג אתכם ממכות!"
עדויות נוספות מעמונה:
דברי עד למאורעות עמונה - מתוך פורום אתר ערוץ 7 (ערוץ 7)
"חבר שלי היה בדירה 7, העבריינים פרצו דרך החלונות, והיכו בשיא הכח על הראש, הפנים, ידיים, רגליים, וכל מה שיכול להיות, ואני מדגיש שוב, בשיא הכח (ולא חסר להם) עד שלא קמו מעצמם ויצאו המשיכו לחטוף בלי שום חשבון! אחד החבר'ה קיבל את הצד השני של האלה במפתח הלב, איבד את ההכרה, פירקס ועיניו התגלגלו, אחד החבר'ה שהיה לידו ניגש כדי לטפל, ושניהם המשיכו לחטוף בכל הכח באלות. גם זה שאיבד את ההכרה וכו', עד שאחד היסמניקים שהיה עצר אותו. תסלחו לי אבל לא מצאתי מילה אחרת, אבל זה כמו מעשה נאצים"
http://forum.inn.co.il/Forum/lmf_read.aspx/9409/57558
"השוטרים טרקו את ראשי בקיר" (ערוץ 7)
יעקב טסלר מספר לאלוף פיקוד המרכז על אלימות השוטרים בעמונה "הריני להצהיר בפניך, שלא זרקתי, לא נלחמתי, לא הכיתי ולא קיללתי אף אחד...השוטרים היכוני מכות נמרצות עם האלות בראשי, בעיני ובאפי".
הנער יעקב טסלר מספר לאלוף פיקוד המרכז על אלימות השוטרים בעמונה ומבקש תשובות מדוע כוחות הבטחון היכו אותו מכות נמרצות וכואבות על אף שלא הרים יד, לא קילל וביקש לצאת מהבית עם כניסת השוטרים.
המכתב במלואו:
|
לכבוד אלוף פיקוד מרכז האלוף יאיר נוה, שלום וברכה! מרגיש אני חובה לפנות אליך כאחד שאמון על ערכי הצבא ומשטר החוק מחד ועל ערכי ישראל, תורת ישראל ומצוותיה מאידך. ברצוני להתייחס למאורעות אשר התרחשו בעת פינוי תשעת הבתים בעמונה. כאחד שלא זכה להיות בעת הפינוי בגוש קטיף,חשתי הזדהות עמוקה עם מעשי המחאה של אנשי גוש קטיף, חשבתי שאוכל הפעם במחאתי להביע את תחושותי. על כן הגעתי בשמחה ליישוב עמונה מתוך הבנה וידיעה שאמנם ישנו עוד בג"ץ שצריך לתת את תשובתו בעניין ההסכמה לפנות את הבתים האלו בלא שום מאבק. ליבי אמר לי שבג"ץ ודאי יחליט לפנות את הבתים בהסכמה, אך בכל זאת הגעתי כדי להיות בטוח שלא יפנו את הבתים ללא מחאה נדרשת כראוי למעשה כזה של פינוי בתים או ישובים מארץ ישראל. להפתעתי הבג"ץ העדיף את פינוי הבתים בכח מאשר בהסכמה. הכנתי את עצמי לפינוי מתוך כוונה שאעבור את המשימה של פינוי בתים מארץ ישראל ומאבק יחד עם טובי בחורי ישראל הנאבקים על ארצם ונחלתם בכבוד ובעוז. לא חלמתי ולא פיללתי שאני עומד לעבור כזאת השפלה, מכות רצח ופציעה (שרק בנס ניצלה אחת מעיני) ע"י שוטרי מדינת ישראל שאתה כאלוף הפיקוד פיקדת עליהם. הריני להצהיר בפניך שלא החזקתי בידי דבר, לא זרקתי, לא נלחמתי, לא הכיתי ולא קיללתי אף אחד. ישבתי באחד הבתים מתוך הבנה שעוד מעט יבקשו ממני לעוזבו על פי החלטה מדינית וצו בית משפט. עודני יושב בתוך הבית נכנסה קבוצת יס"מניקים לא פנתה אלינו בשום בקשה לעזוב את הבית אלא התחילה להכות עם אלות מכות קשות וכואבות, כאילו היושבים לפניהם הם פושעים פליליים ורוצחים. כשניסיתי לצאת מהבית למרות שאמרתי ליס"מניקים שאני יוצא מהבית ושאין צורך שיגררו אותי או שיכו אותי, קיבלתי מכות על לא עוול בכפי: טרקו את ראשי בקיר, בעטו לי בגב, זרקו אותי על הריצפה והיכוני מכות נמרצות עם האלות בראשי, בעיני ובאפי עד כדי פציעתי הכואבת והקשה. כל זה נעשה כשאני מבקש מהם לצאת מהבית. עד רגע זה רודפים אותי רגשי פחד ואימה שמזעזע בי את היחס לחוק, למשטרה, לצבא, לבית המשפט העליון ולכל רשויות המדינה.
הייתי שמח מאד אם כבודו היה מגיב למכתבי זה היוצא מעומק ליבי . צר לי לומר לך כבוד האלוף שיהיה לי קשה לשכוח או למחול למי שפגע בי באופן קשה שכזה או למי שפיקד על כוחות שכאלו. אלא אם אקבל הסבר מניח את הדעת ובקשת מחילה פומבית מכל הגורמים שפגעו בי ובחברי ללא הצדקה.חבל מאד שדוקא בשנה שלפני גיוסי עת זומנתי למיון בקורס טיס ,בקורס חובלים ובסיירת מטכ"ל זוהי סתירת הלחי אשר אני וחבריי מקבלים. מצורפים בזה תמונותי לאחר הקרב של השוטרים בפינוי שלי מהבית בעמונה.
החותם בצער |
לכתבה: http://www.inn.co.il/news.php?id=139070
עדות: נערה בעמונה הותקפה קשות (ערוץ 7)
לידי כתבנו אריאל כהנא הגיעה עדות ראשונה ובלעדית על תקיפה חמורה ביותר של נערה על ידי שוטרים בעמונה. כתבנו מדווח שהנערה נגררה על ידי צמד שוטרים לקפל קרקע מאחורי אחד הקראוונים שבעמונה ושם פגע בה אחד מהם באופן חמור ביותר המוגדר כמעשים מגונים "ואף חמור מכך", כך העיד בחור ממפגיני עמונה. הארוע החמור התרחש כשעתיים לאחר תום פינוי המתבצרים בבתים. בשעה בה עמלו הדחפורים בהרס המבנים והציבור כולו, שוטרים, מפגינים ונציגי התקשורת התבוננו בנעשה מרחוק.
לדברי הבחור על מנת לפגוע בנערה הניח השוטר את האלה שבידו על הקרקע. בשעה זו סיפר הבחור כיצד רץ במהירות אל השוטר והנערה, לקח את האלה והכה את השוטר בעוצמה. תוך כדי שהשוטר ספג את המכה נמלטה מידיו הנערה. כתבנו תיאר ביומן הצהרים של ערוץ 7 את השתלשלות האירועים ואת התחקיר הארוך והפרטני שקיים עם הבחור על מנת לוודא ולאמת את גרסתו. לדברי כתבנו גם כשניסה להצליב עמו שאלות הרי שגרסתו נראתה על פניה כאמינה.
עם זאת יצוין כי הנערה שהותקפה טרם התלוננה במשטרה על האירוע, אולם במוקדי הרווחה השונים נאסף מידע רב על המהלומות הנפשיות כמו גם הפיזיות שספגו בני ובנות הנוער.
... באשר למגמת השוטרים עת נכנסו לעמונה מדווח כתבנו על עדויות רבות הגיעו אליו ולפיהם המגמה הברורה שנמסרה להם בתדריכים הייתה להכות בכל הכוח. באחת העדויות מספרת תושבת עמונה שחברתה ביקשה ממנה בטרם הפריצה לעמונה שתעזוב את המקום עם ילדיה כיון שהשוטרים "הולכים להרוג אתכם". אתה מידע קיבלה החברה מבעלה השוטר שדיווח לה על תדריך מוקדם שנמסר לשוטרים. עדות נוספת שהגיע לכתבנו מדברת על תדריך לשוטרי יס"ם בו ניתנה ההוראה "להוריד כמה שיותר ראשים של בנות".
כתבנו מדגיש כי לפי שעה מדובר בשברי עדויות שיש עוד לבדוק ולחקור. להאזנה לדיווחו של אריאל כהנא:
עדויות מעמונה על התעללות מינית - "הרגשנו כמו נאנסות" (ynet)
אגב, מדהים לראות באיזו שעה מאוחרת בלילה הועלתה הכתבה ל-ynet וכבר
ב-9 בבוקר לא הופיעה עוד בעמוד הראשי.
אתמול פירסמה מערכת ynet לראשונה עדויות של נערות שהתעמתו עם השוטרים בעמונה וטוענות כי הותקפו מינית. בעקבות הפרסום, זרמו למערכת עדויות נוספות מאנשי חינוך ורבנים על נערות הטוענות כי ספגו הטרדה מינית פיזית ומילולית, משוטרים שנגעו באיברים מוצנעים בגופן באופן מכוון והעירו הערות כמו "נז**ן אתכן, נדפוק אתכן". במוסדות החינוך בהתנחלויות החלו בטיפול פסיכולוגי לנערות ומנסים לאסוף עדויות ולגבש מהלך משפטי. במשטרה מגיבים: אם יש מתלוננות, שיפנו למח"ש.
"שוטרי היס"מ נצמדו אלינו ונגעו בחזה ובאיברים מוצנעים. הם דיברו אלינו גסויות תוך כדי המעשה. אחד השוטרים אמר: 'בואי, אני אדפוק אותך'. שוטר אחר נצמד לנערה ואמר לה: 'את חושבת שאת יפה? אני עוד אראה לך משהו'. הרגשנו כמו נאנסות" (מתוך עדות של נערה שהיתה בעמונה)
... מי שעדיין מזועזע מעדויות הנערות שאותן שמע במו אוזניו הוא הרב אבי גיסר, רבה של עפרה, שסיפר ל-ynet מעט ממה ששמע בימים האחרונים מנערות שהגיעו אליו. "נערה אחת סיפרה לי כך: 'השוטרים פרצו לבית שבו אנחנו ישבנו על הרצפה מחובקות, הם פרצו את הדלת, שברו חלונות וראו אותנו. היה רגע של היסוס. אחד מהשוטרים צעק פתאום: תנהגו אליהם כמו אל בנים! הם התחילו להרביץ ולהכות. צעקנו לעברם: אנחנו רוצות לצאת מכאן, תתנו לנו בבקשה לצאת! אבל הם רק צעקו: אנחנו נאנוס אתכן'".
... צעירה בת פחות מ-18 שעמדה עם חברותיה על גג בית מספר 5 בעמונה בעת ששוטרי היס"מ פרצו לגג מעל כף השופל סיפרה ל-ynet: "הם התחילו לדחוק אותנו אל הפינה כשהם נותנים לנו מכות, ומכוונים את המכות לאיברים האינטימיים בגוף, כמו החזה וגם למטה", סיפרה הצעירה.לדבריה, "אחרי שכולנו היינו דבוקות לקיר בפינה הם נעמדו מעלינו בפוזה מאיימת, זו היתה השפלה מאוד מאוד קשה. אחד השוטרים צעק אחר כך עלינו 'אם לא תרדו מהגג אני אז**ן אותכן אחת אחת'". "גם כשהם דחפו אותנו כדי לרדת מהגג דרך הכף של הושפל הם המשיכו לתת לנו מכות באיברים האינטימיים", הוסיפה הצעירה.
... "במקרה אחר, בזמן ששוטרי יס"מ תפסו את חברה שלי, נקרעה לה החולצה. צעקנו להם 'תראו מה עשיתם לה', ואחד השוטרים ענה, 'מה את רוצה, היא זונה. היא מתגאה בזה, היא נהנית מזה'. בכלל כל ההתייחסות הייתה מאוד מינית, מילים גסות, קללות. שוטרים אחרים צעקו על אחת הבנות 'נדפוק אותך אם לא תזוזי'".
עוד סיפרה הצעירה: "אני בעצמי שמעתי את השוטרים שעומדים על הגג צועקים אחד לשני, 'תן לה מכות ברחם'".
לכתבה המלאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3212050,00.html
"השוטרים צעקו: נאנוס אתכן" (ynet)
זו הטענה שהשמיעו ראשי מועצת יש"ע היום בפגישה סוערת עם השר לביטחון פנים, גדעון עזרא. בין היתר סיפרו על קללות בעלות אופי מיני שהטיחו שוטרים בנערות, כמו "אנחנו נאנוס אתכן". באחד המקרים סיפרה נערה ששוטר צעק לעברה: "זונה, תפתחי את הרגליים" ואחז בין רגליה. בימים האחרונים קיימו נערות שהשתתפו בעימותים שיחות עם פסיכולוגים ורבנים. השר עזרא הבטיח לחקור תלונות נגד שוטרים, אולם פסל הקמת ועדת חקירה.
"יש אנשים שמוכנים לעמוד ולספר מה קרה בעמונה , כולל עדויות מפורטות על הטרדות מיניות מצד השוטרים כלפי מתנחלות וסרטי וידאו ותמונות". כך אמרו היום (ב') ראשי מועצת יש"ע לשר לביטחון פנים, גדעון עזרא, במהלך פגישה בלשכתו בירושלים.
ל-ynet נודע כי בין הטענות שהושמעו, שיש להדגיש כי טרם נחקרו והוכחו, סיפרו צעירות פעילות ימין שהשתתפו בעימות בעמונה על קללות בעלות אופי מיני שהשמיעו לעברן שוטרים, כמו "אנחנו נאנוס אתכן". כמו כן התלוננו ששוטרים נגעו באיבריהן המוצנעים.
באחד המקרים סיפרה נערה כי שוטר צעק לעברה: "זונה, תפתחי את הרגליים", אחז בין רגליה והרים אותה באוויר במטרה לפנותה. במקרה נוסף נטען כי
שוטר שלף את איבר מינו והשתין על הרצפה. אחת השוטרות קראה לעברו לעצור, והוא השיב: "פוסטמה, תסתמי את הפה". במקרה נוסף התלוננה נערה ששוטר יס"מ דחף אותה לפינה והחל לגעת באיבריה המוצנעים.
בימים האחרונים מתנהלות שיחות רבות של הנערות שהשתתפו באירוע עם פסיכולוגים ואנשי חינוך וכן עם רבנים בנושא, ששם מוצגות הטענות האלו. בהתנחלויות שורר זעם רב בעקבות הדברים, שנשמע היטב בשיחות סגורות.
לכתבה המלאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3211759,00.html
גם בנים הותקפו במקומות אינטימיים - מתוך עיתון "הצופה"
לא רק הבנות סבלו מפגיעות באברים רגישים. יצחק מאיר, יו"ר מזכירות עפרה, שהה בעמונה בכפל תפקידיו, הן כיו"ר המזכירות והן כמנכ"ל איגוד ערים לאיכות סביבה שומרון. כשראה את תחילת הפוגרום המשטרתי הפסיק לצלם, מיהר לרכבו, לבש איפוד ירוק של "איגוד ערים", ורץ למבנים עם המשטרה. מבעד לדלת בבית מס' 2 ראה את השוטרים חובטים באלותיהם באשכים של הצעירים, שישבו על הרצפה ושרו. הצעירים יצאו אח"כ שורות שורות כשידיהם קשורות באזיקונים, והם מתנודדים מכאבים באשכים. "בבית הסמוך, בית מס' 1, רוב הפצועים היו פגועי ראש" - מספר מאיר - "בבית מס' 2 רובם היו פגועי אשכים".
עדות מדבריהם של חיילים ויס"ם בשטח
שני הסיפורים הבאים ממחישים יותר מכל עד כמה אלימות המשטרה הייתה מכוונת, מתוכננת ומחושבת. היא לא באה כתגובה על זריקות אבנים. היא יצרה אותן.
יואב, תושב עמונה, הסתובב בעמונה בשעת ההפוגה שיצר צו הביניים. לפתע ראה אותו חייל מהיחידה שבה שירת יואב. הוא קרא לו הצדה וצעק עליו: "השתגעת? תברח מפה! המפקדים שלנו אמרו לנו להרוג אתכם ממכות!"
מיכל, תושבת עמונה, שמעה מתוך הקראוון שלה תדריך שניתן לשוטרי היס"מ. לא נלאה אתכם בכולו, אבל המשפט הבא מדהים במיוחד. "המשימה שלכם היום", צעק המפקד, "היא לפתוח כמה שיותר ראשים של בנות".
עדות מעמונה: השוטרים ריכזו אנשים על הגג וביצעו בהם לינץ'
יזהר קטיף, שהיה עד לפוגרום בעמונה, מתאר באתר 'ליכודניק' את אשר ראה בעיניו בגג מס' 9. לאחר שעלו היס"מניקים 'חלאות האדם' כלשונו לגג, הם הכו מיידית עם האלות בראשיהם של כל השוהים בגג. לאחר מכן הושיבו אותם בצורה מכונסת במקום נסתר בגג, כשחלק מחבריהם עומדים כחומה כדי להסתיר מעיני המצלמות מכיוון היישוב את מה שקורה בגג. הם החלו להצליף עם האלות על ראשי היושבים ועל כל חלקי גופם. כשהם מבצעים לינץ' באחד אחד, לפי התור. רוב יושבי הגג מספר יזהר נשלחו מיידית לאשפוז בבתי החולים. מיעוט מהם ששרד את המכות נשלחו למעצר.
עדות על פריצת הכוחות המוסתים לגג אחד הבתים
ברגע שכוחות היס"מ פרצו לגג שלנו כולנו התכווצנו בסוף הגג, ה"רוצחים במדים" התקרבו אלינו ופשוט עברו אחד אחד (!) והכניסו עם האלות בעוצמה רבה על הראשים של הנערים!!לא היה אחד,שלא קיבל לפחות חבטה אחת,והם דאגו לכך. מהגג שלי,נפצעו לפחות 4-5 (מתוך 50) ברמה שמחייבת פינוי באמבולנס, והשאר חלקם חבישה קלה באוהל מד"א (כמוני למשל).
עדות סטודנט חילוני שהיה בעמונה
"יש לציין שבהודעה לתקשורת נאמר שיוגשו כתבי אישום נגד העצורים, אי לכך יש לשקול מלתת פרטים על החלק שלי בפוגרום ועל אחת כמה וכמה פרטים של אחרים.
מכיוון שאני גאה במעשיי לכל אורך הפעולה, ומכיוון שתיארתי את מיקומי ואת מעשיי בשידור חי בגל"צ כבר.. ארשום פרטים מפלילים על עצמי בהמשך, אנא אל תעשו כמוני:
בית מספר 9, הוא הבית האחרון כשבאים מן הדרך הסלולה, וזה הבית שבו בחרנו לתלות את השלטים של תא כתום. על גג בית זה ביליתי משעות הלילה של יום שלישי, עד שכף של טרקטור העמיסה אותי לערימת המתנחלים המיועדים למעצר, אור ליום רביעי.
במהלך הפוגרום שנערך באותו גג, היה איתי חבר נוסף מהתא, שלו אני חייב תודה כפולה (על כך שלא השאיר אותי "לבד" (מבחינת חברי התא), ועל זה שבזכותו ירדה רמת החשש בגג שאני "שב"כניק/פרובוקטור" ושאר מריעין בישין.), "השם והכתובת שמורים במערכת"..
אחרי קור מקפיא על הגג, במשך כל שעות הלילה/בוקר, והתראות השווא הצווחניות-משהו, הגיע רגע האמת. והוא צייר תמונה מחרידה עוד לפני הפוגרום:
עשרות חלאות (להלן יס"מניקים) עם קסדות+אלות, פרשים ושכפצים, וכמובן, איך לא -- מדים שחורים, עומדים מספר מטרים בשורה אל מול "כוחותינו": חבר'ה צעירים, שלובי ידיים, המגנים על הבית.. שאני מעליו.
אני אמסור את כל המידע, שהייתי עד אליו, גם אם לא כולו לטובתנו: במהלך התנגשות החלאות עם החבר'ה למטה, החלאות הפעילו אלימות קשה ביותר. פרשים רמסו נוכחים ברחבה, אלות הועפו לכל עבר, חניקות, אגרופים-בעיטות...
והחבר'ה בגג, לקחו אבנים והתחילו לזרוק לעבר החלאות. קריאותי עזרו לעיתים, ולעיתים פחות. ברגעים שבהם בוצע לינץ' בקרוב/חבר של מישהו מהגג -- לא העזתי להתערב. אלו הרגעים שבהם עפו מרבית האבנים שראיתם ודאי בטלוויזיה, רובם מגג בית מספר 9. בשלב מאוחר יותר כבר הוצאתי בכוח אבנים מידי הנוכחים על הגג, לא תמיד בהצלחה מלאה.
ידוי האבנים, זה היה האות לחלאות להפעיל עוד יותר כוח אלים כלפי הנשמות הקדושות שם למטה, שליבי נחמץ בראותי אותם (בלי לחשוב שאני הבא בתור לפי שעה..), נרמסים אחד-אחד, מוכים אחד-אחד. עוד אלונקה, עוד אמבולנס, אבנים לכל עבר. איומים של אנשי היס"מ כלפי אנשים בגג שלנו, סימן ה: "חכה-חכה" עם האצבעות... וזה הגיע:
איך שעלו החלאות לגג מספר 9, באמצעות כף הטרקטור, החבר'ה שלנו הפסיקו התנגדות, רובם כבר ישבו על רצפת הגג לפי התרגולת, ואז הסתערו עלינו החלאות, היכו אותנו במלוא הכוח, בעיקר בראש, עם האלות שלהם. אחד-אחד, מכות בכל הכוח עם האלה -- בראש.
דם ניתז לכל עבר, מראשי הבחורים הצעירים. כשקראנו בקול "פצוע!", היה צועק אחד החלאות: "מי פצוע? זה פצוע?!", ונתן לו עוד מכות עם האלה. בזמן שהבחור שותת דם. וגם למי שמסתכל. מחריד, וזה עוד לא הסוף של הסיוט הכי נורא שהייתי עד אליו בחיי:
עכשיו הגיע תור חיסול החשבונות האישי: לאחר שכולנו קיבלנו את מנת האלות בראשינו, מי יותר ומי פחות -- אבל פשוט כולם קיבלו אלות בראש, כונסנו על רצפת התקרה, והחלאות החלו מכים אנשים מסויימים, תוך השמעת "כתבי אישום" לפני כל הוצאה לפועל של לינץ', בנוסח: "אתה קראת לי אנטישמי?! אתה דתי אתה?!". כל קורבן שכזה פשוט פונה לבית החולים לאחר מכן, ולא במהרה. אין אף גוף אנושי שיכול לעמוד במסכת של מכות כאלו ולהמשיך לתפקד.
בשלב הבא אולצנו לעמוד בתור, שבו הושלכנו מגג הבית אל הכף, אחד על השני. פצועים/חבולים, מפוחדים והמומים, נמשכו האיומים והמכות. צל מוות ריחף באוויר: אין לי מושג איך אף אחד לא מת על הגג הזה. אין לי מושג.
חלאה אחד אמר לי שאם אני גבר שאני אלך איתו מכות אחד-על-אחד. אציין רק שזה החלום המעוות שלי ברגעים אלו: בלי קסדות-שכפצים-אלות ועוד עשרים חלאות לידו. רק אני והוא. אני מקווה שיום אחד תהיה לי ההזדמנות הזו, כי לא נראה שבמדינה כיום יש מערכות (מח"ש/בית-משפט) שבשלות לעשות צדק עם החלאות הללו. לפי שעה דחיתי את ההזמנה בנימוס..
בירידה מן הכף למטה, נפלתי בסלקציה אל חבורת העצורים. השאר לפי דעתי פשוט פונו לבית החולים (ביניהם אותו חבר מהתא שלנו, שלא ראינו אחד את השני מתחילת הפוגרום, נחשו למה..). מי שנשאר ולא הובל באלונקה לנקודת איסוף הפצועים -- הושלך לקבוצת המיועדים למעצר, אל בין שני הבתים, שם צילמו אותנו ואיימו עלינו, ומשם הובלנו בטור אל מאחורי הבתים -- למטה אל הואדי. כאן הקטע ה"מפליל" לגביי:
עם תחילת הירידה, אחד הבחורים שהחלאות לא הסכימו לפנות אותו, פשוט קרס מול עיני. חובש הגיע, התחלנו לטפל בו, איך שהעלינו אותו לאלונקה, שמתי לב שהטור המשיך בלעדי.. אז המשכתי בסחיבתו על האלונקה עד לאוהל איסוף הפצועים (וכך התחמקתי ממעצר, כמה מחשיד..).
זהו, מכאן התחיל שלב עיכול הפוגרום, חיפוש אחר שאר חברי התא שנכחו במתחם הבתים (כל מי שפגשתי היה חבול.), טלפונים לפצועים המאושפזים (שלושה במספר מהתא, ממה שידוע לי), נסיעה הביתה, יש לעבודה, ובכי כל מספר שעות.
מנקודת המבט שלי, החלק החמור (וזה כמובן לא אומר שהשאר אינו מחריד) של הפוגרום היה במקומות שבהם לא היתה אפשרות לאף מתבונן מן הצד לראות את הנעשה, ועל אחת כמה וכמה לצלם. אחת מהזירות הללו, שאותה תיארתי (גג בית מספר 9), היתה לאחר עליית אנשי היס"מ לגג: הם ריכזו את כולם, ישובים על רצפת הגג, כאשר חומת אנשי יס"מ חוסמת בגבה את שדה הראייה מכיוון היישוב (שם עמדו הצלמים ושאר הנוכחים מעל מתחם הפוגרום של בתי האבן). או אז החל מה שלדעתי מתארת המילה פוגרום יותר מכל: הכאת אנשים עצורים בכל הכוח באמצעות אלות על ראשם. ולא עד זוב דם, ולא עד איבוד הכרה. אין לי מושג כמה מתוך הנוכחים שם הגיע לבי"ח, אני מניח שאחוז גבוה מאוד.
המום מכל מה שאירע, עם ידיים אוחזות בראש שכוסה בכובע צמר, והמון שכבות של בגדים, ולא מעט מזל, יצאתי פשוט בזול מאותה זירה. אולי גם המראה הלא-דתי שלי, בעצם לא אולי: זקן או כיפה, זה היה כמו סדין אדום לשוורים, באותם רגעים.
שוב, כמובן שאלות בראש קיבלנו אנשים שהסתובבו בכל המתחם, אבל המחזה המטריד של אנשים עצורים יושבים על הרצפה, כאשר חוסמים את שדה הראייה אליהם ואז מכים אותם בצורה שהלינץ' שעשו באסף מיארה (צומת יו"ש, הכניסה לרמאללה, תקופת חומת מגן למי שזוכר) ממש משחק ילדים לעומת זאת (את אותו לינץ' עשו ערבים. היס"מניקים יותר אכזרים מהם לדעתי -- אם היו נותנים להם אפשרות הם גם היו מתעללים בגופות שלנו, קשה לתאר ולהבין את רמת השנאה והאלימות).
חובה להבין שזריקות האבנים הקצרות שהיו לעיתים מצד אנשי הגג ואנשינו שעל הרחבה כלפי אנשי היס"מ הממוגנים-היטב, התרחשו בעקבות הפוגרום שנעשה באנשים שנרמסו ע"י סוסים והוכו באלות באכזריות. בתחילה נזרקו אבנים רק לעבר הסוסים, מה שהצליח להבריח אותם למספר רגעים. לאחר מכן עלתה רמת האלימות של המשטרה אפילו עוד יותר ממה שחשבתי שזה השיא, לדרגה שלמרות שאני משתדל -- קצת קשה לתאר ולתפוס."
הנער בן ה-15 שנפצע קשה מאלימות מנפצי הגולגולות
סיפורו של יחיעם שהוכה ע"י שוטרים ללא סיבה
השתפר מצבו של יחיעם אייל בן ה-15, שנפצע קשה במהלך האירועים אתמול בעמונה והיה נתון בסכנת חיים. "פתאום ראיתי שאני מכוסה בדם. הייתי בהלם. ביקשתי שיורידו אותי מהגג, שאני חייב חובש. אמרו לי לחכות, ורק בנגלה השנייה הורידו אותי, עם הכף של השופל. ואז איבדתי את ההכרה?,"? כך שחזר אתמול יחיעם אייל, הפצוע הקשה ביותר מהאירועים בעמונה. יחיעם סבל משבר בגולגולת כתוצאה ממכת אלה בראשו. במהלך הלילה השתפר מצבו, שמוגדר כעת "בינוני?,"? והוא דיבר ואכל בכוחות עצמו. "זה נס גלוי ומיידי?,"? סיפר אביו, נחי.
יחיעם הועבר בשעות הבוקר למחלקה הנוירו-כירורגית בקומה 7, המחלקה שבה מאושפז גם ראש הממשלה אריאל שרון. יחיעם התנגד להעברה, בשל האבטחה הכבדה המקשה על הביקורים. יחיעם מספר כי כשהתחיל הפינוי מהגגות הוא ביקש לא להתנגד בכוח, אך לא ניתנה לו ההזדמנות לעשות זאת. "ראיתי אותם מפנים עוד ועוד בתים. הם אמרו לאנשים שהיו בתוך הבתים לצאת ואז פשוט הרביצו להם מכות. ראינו את הכף של השופל עולה, אז היינו בערך 30 אנשים שרצנו לצד השני והרמנו ידיים, ובכל זאת אחד החיילים קפץ ישר עליי. שמתי את היד על הפנים שלי בשביל שהוא לא יפגע בי, לא באתי לפגוע בו. במכה הרביעית הוא הצליח לפגוע בי בקודקוד. לא פחדתי מפגיעה כמו שפחדתי מהשוטרים. הם הכו ממש חזק וכואב?,"? סיפר יחיעם. (מעריב)
"הלוואי שימות" אמר השוטר על יחיעם בן ה-15 שנפצע קשה בעמונה
יחיעם איל, שנפצע קשה בהתפרעות בעמונה התעורר אתמול בבוקר. יחיעם אייל בן ה 15 הוכה באלה בראשו ובידיו על ידי שוטרי יס"מ מאומנים, בפריצתם לבתי עמונה. משפחתו מספרת כי למרות שנפצע קשה אף שוטר לא דאג לפנותו, הוא המשיך להידחף על ידם כשהוא מדמם בראשו". הוא חולץ על ידי תושב בית אל ופונה לבסוף לבית החולים הדסה. אחיו המשרת בצנחנים, אמוץ, קיבל ממפקדיו אישור לא להשתתף במשימת הפינוי והגיע לבקרו בבית החולים הדסה עין כרם.
אמוץ אייל סיפר כי בעת שהגיע לבקר את אחיו בבית החולים נפגש עם מספר שוטרים שהתווכחו ביניהם במהלך הויכוח אמר אחד השוטרים "הנה אח שלו שוכב בגללכם בטיפול נמרץ" השוטר השני ענה בתגובה "הלוואי שימות". אחיו שהופתע מתשובת השוטר ביקש את פרטיו אך הוא סירב ונעלם מהמקום בחיפוי חבריו השוטרים.
יחיעם סיפר לאחיו את אשר ארע לו בעמונה: "הוא ישב על הגג ושוטר החל לתת לו 3 מכות ביד וכנראה שברו לו אותה לאחר מכן נתנו לו מכה בראש שגרמה להתדרדרות מצבו עד לאיבוד הכרה". "השוטרים באו במטרה להרוג", סיכם אמוץ האח.
מורשת ניסו שחם / מתוך עיתון "בשבע"
אביו של הפצוע הכי מפורסם באירועי עמונה לא ידע בתחילת השבוע מתי ישוחרר בנו מבית החולים. יחיעם אייל בן ה-15 היה על גג בית מספר 7 כשהשוטרים הגיעו. הוא חטף מכת אלה בראשו, והניף את ידו כמגננה. השוטר חבט גם בידו. יחיעם ביקש לרדת מן הגג, אך השוטרים לא אפשרו לו זאת. לאחר זמן מה הוא הורד למטה ונלקח בניידת טיפול נמרץ לכיוון בית החולים 'שערי צדק'.
"בדרך", מספר נחי, האב, "הוא איבד דופק ונשימה, ולמעשה מת. האמבולנס עצר בצד ואנשיו ביצעו בו החייאה". כאשר הובן שמצבו של הנער חמור, הוחלט לקחת אותו לבית החולים הקרוב ביותר, הדסה הר הצופים. כשאביו הגיע למקום, בנו כבר היה מורדם ומונשם. הרופאים לא סיפרו לו את כל הסיפור, כדי לא להבהיל אותו, והסיעו את השניים באמבולנס להדסה עין כרם, שם מטפלים בפגיעות ראש חמורות.
בכניסה לבית החולים התגודדו כמה נערים שהתווכחו עם שוטרים על אירועי היום. אחד הנערים הצביע על אחיו של יחיעם ואמר לשוטר: "אתה רואה? בגללך ובגלל חבריך אחיו כמעט מת". השוטר השיב: "הלוואי שימות". מצבו של יחיעם, נזכיר, היה באותן שעות קריטי. השוטר סירב להזדהות, ועשה זאת בגיבוי קצינים שהיו במקום.
מאוחר יותר הוכנס יחיעם לחדר שבו שהה גם שוטר שנפצע במהלך הפינוי. "כל משפחה דאגה לקרוב שלה", אומר האב. "לא דיברנו זה עם זה". בכל הימים שבהם היה אייל מאושפז, לא הגיע אף גורם משטרתי לדרוש בשלומו או לתחקר אותו. "מורשת ניסו שחם השתרשה היטב", אומר נחי אייל, ומאחל לשוטרים שנפצעו החלמה מהירה ושיועמדו לדין.
עדויות נוספות מאתר עמונה (http://www.amona.org.il)
עדויות נוספות
א. ילדה ראתה כיצד מכים את אחותה. כאשר פינו את אחותה (עם צלעות שבורים ועוד) הילדה רצה אחרי האלונקה של אחותה וצעקה- זאת אחותי! השוטרים רצו לאחר הילדה והמשיכו להכות בה.
ב. שוטר ניסה לתלוש ילד מידי אביו. מדובר באדם שעמד בצד, ולא סביב אחד הבתים. מדובר בילד שלא עשה דבר.
ג. כולם רואים שהמכות באלות היו לראשים. לפי מספר פצועי הראש ברור שהיתה כוונה תחילה לפגוע בראשים. גם בשידורים ראו דבר זה בבירור. מי יתן את הדין על כך?
ד. ישנו סיפור שמסתובב על חייל שסירב להשתתף וחתף (במקום) מכות רצח מהאלות. נראה את העיתונאי הגיבור שינסה לאמת את הסיפור הזה!
אלימות קשה כנגד מתיישב - תאור מהשטח:
במסגרת מכות הרצח לאחד המפגינים הכניסו למפגין אלה לתוך הפה ובעטו באלה - המפגין איבד את הכרתו. המפגינים הפצועים לא מקבלים טיפול מהשלטונות. והשלטונות סופרים רק את הפצועים שלהם. אותנו כבר לא סופרים.
תיאורים נוספים מתוך כתבה בנושא בעיתון "בשבע":
כל המרואיינים לכתבה הזו סיפרו כבדרך אגב על מעשי אלימות שראו בעיניהם במהלך הפינוי. אחד סיפר איך הוא ראה את אל"מ מוטי יוגב מוכה כ'שק חבטות' על-ידי אחד השוטרים, האחר סיפר על שיירה של חמישה שוטרים שהוציאו נערים מן הבתים, כאשר כל אחד מהם מכה אותם במקום אחר בגוף: "הם התקפלו אחד אחד". עוד עדות היתה על יהודה עציון, ששוחח עם עדי מינץ ברחוב בעמונה: "פתאום הוא נעלם לי, ורק אחר-כך ראיתי שפרש שעבר לידינו נתן לו מכה עם אלה על הראש ורמס אותו בפרסות הסוסים".
סיפור אמיתי מאחד הבתים:
באחד הבתים, מתנחלת דוברת רוסית זיהתה שבין השוטרים שמכים שוטר בעל חזות רוסית ופנתה אליו בשפה הרוסית: "אחי אל תכה אותנו אנחנו אחים".
השוטר השיב לו ברוסית "אני לא אח שלך, כלבה יהודונת".
אלימות השוטרים גם כלפי צוות מד"א (ערוץ 7)
אלימות השוטרים בעמונה לא הופנתה רק כלפי המתבצרים עצמם אלא גם כלפי צוותי רפואה שהוזעקו לטפל בפצועים הרבים. לערוץ 7 נודע על צוותי רפואה שהתבקשו להיכנס לבתים בהוראת מפקדי היס"מ והוכו באכזריות.
אלימות השוטרים לא הופנתה רק כלפי המתבצרים עצמם אלא גם כלפי צוותי רפואה שהוזעקו לטפל בפצועים הרבים. לערוץ 7 נודע על צוותי רפואה ומתנדבים של מגן דוד אדום מאזור בנימין שהתבקשו להיכנס לבתים בהוראת מפקדי היס"מ כדי לבדוק את הפצועים והוכו באכזריות ע"י השוטרים עצמם.
http://www.inn.co.il/news.php?id=138572 - המשך
עדות רופאי בית החולים על היקף הפציעות חסרות-התקדים (ynet)
גורמי רפואה העידו כי האלימות בפינוי הייתה חסרת תקדים. מנהל בית החולים שערי צדק, הפרופסור יהונתן הלוי, סיפר שהפצועים שפונו לבית החולים סבלו ממכות אלות. "כנראה שהאלות הונפו בצורה שנועדה לאיים ולהרתיע. אני מקווה שמי שהניף את האלה שלט עליה מספיק", אמר.
"רופא אחר, העובד בחדר המיון בהדסה עין כרם, סיפר: "אני עובד 20 שנה במיון ולא ראיתי דבר כזה בחיי. מחבלים משכם מוציאים עם פחות אלימות ממה שראיתי היום. ראיתי נערים בני 14 ו-15 חבולים קשה, זה נס שאף אחד מהאנשים שאני טיפלתי בהם לא נפצע באופן יותר רציני". ראיתי במו עיני: חבטת אלות שיטתית בראשי הנוער.
רוני דניאל, ערוץ 2: "המהלומות של המשטרה מיותרות"
"השוטרים מכים מכות רצופות את המתנחלים , המהלומות מיותרות הם מכים רק כדי לפרוק זעם אין בכך כל צורך זה מיותר. יש צורך לבחון את התנהלות המשטרה על הגגות . האלימות כאן מיותרת "
עדויות נוספות - מתוך כתבה בשבת בעיתון "הצופה"
העיד צעיר בן 16 מקרית אתא: "הגעתי ביום שני עם הסעה מקריית אתא. התמקמתי בבית מס' 7. הכוחות במקום היו יס"מ. היו להם תגים שעליהם היה מרוח צבע/דבק שלא איפשר קריאה של השמות. איתם היו שוטרי מג"ב.
"הייתי בבית, נכנס יס"מניק. חבר שלי אומר לו שאנחנו לא רוצים מכות, והיס"מניק ישר נתן לו אלה בראש. נעמדנו, רצינו לצאת מהבית. ביקשנו מהשוטרים לאפשר לנו לצאת מרצון מהבית _ השוטרים עדיין המשיכו לתת מכות עם האלות. אחד מהם גבוה שלא ריחם לגמרי, קילל אותנו: "באנו לפוצץ לכם את הגולגלות". קיבלתי אלה בראש. על הראש שלי היו שני צעיפים וכובע שבלם את המכה. "נזל ממני הרבה דם. השוטרים ראו את זה, התחלתי לכיוון היציאה מהחדר, נפלתי מעוצמת המכה בראש. חברים שלי ניסו להעיר אותי ולטפל בי, כשתוך כדי השוטרים מכים באלות אותם.
יס"מניק גרר אותו ברגליים חזרה לחדר _ בחדר היו לפחות 4 יס"מניקים ועוד אזרח _ וכשנינו על הרצפה הם התחילו להכניס לנו בעיטות בכל הגוף, עד שהיס"מניק הגבוה תפס אותי בחולצה ובמכנס וזרק אותי מהחלון. "אח"כ זרקו עלי את הדברים שלי, בחוץ רצו אלי שני שוטרי יס"מ ושוטר מג"ב אחד. במקביל הגיע חובש ואמר להם שאני מדמם מהראש. הוא לקח אותי לרחוב ומשם פינו אותי באלונקה. משם פוניתי להדסה עין~כרם כשאני סובל מפתח עמוק בראש שהצריך תפרים, כל הגוף אדום מפגיעות יבשות".
עוד עדות של צעיר בן 20: "הגעתי למקום ביום שני בצהרים באוטובוס "אגד". התמקמתי בכניסה לרחוב בו היו הבתים, לפני סוללת האבנים שהקים הנוער. מולנו הגיעו שוטרים רכובים על סוסים, שהתחילו להכות עם אלות, כמות גדולה של מכות. כמה וכמה פעמים הם פתחו את השורה שלנו ונכנסו עם הסוסים. הסוסים נכנסו בנו חזק מאד, פעמים כשתוך כדי תנועה מכים השוטרים בנו באלות. הם נכנסו ויצאו כמה פעמים. התקפלנו מהשורה כשהשוטרים התפרעו. הסוסים רמסו אנשים והשוטרים התפרעו.
"אני חטפתי אלות בכתף ימין ובראש פעמיים. הסוס בעט בי בחזה כמה פעמים, כשתוך כדי הפרש מצליף בו בשוט בגב. "ישבתי בצד, ראיתי הרבה פצועים וטיפלתי בהם. הלכתי להגיש עזרה ראשונה וצורפתי לצוות אלונקה. הובלנו פצועות מבית 5+6. בשלב מסויים חיכינו לפצועות עם האלונקה. פתאום הגיע יס"מניק והתחיל להרביץ עם האלה כשהאלונקה בידי. שלושה יס"מניקים הגיעו והתחילו לדחוף, לבעוט ולהרביץ, כשכל הזמן האלונקה ביד שלי. גם כשנפלתי כבר על הריצפה, המשיכו לבעוט בי ולהכות.
"אח"כ פינו אותי באותה אלונקה שהייתה לי ביד, האלונקה שלי. בזמן שהייתי על האלונקה הגיע יס"מניק וניסה להכות אותי!!!", לדבריו, האירוע הזה צולם במצלמה של ערוץ 2. "סיכום פציעות: פגיעה בכתף ימין, פגיעה בברך שמאל _ השחתה של האיברים. פגיעות חזקות בחזה _ כתוצאה מזה פגיעה בקרום הלב, ונוזל ליד הלב".
עדות נוספת של בן 23, סטודנט בבר~אילן: "הגעתי ביום שלישי בערב, בטרמפים. התמקמתי בבית 8. הכוחות במקום היו יס"מ+מג"ב. היינו בסלון. השוטרים פרצו לחדר הצדדי שבו הייתי. במקביל הם פרצו את החלון והגיעו אלינו. ביקשנו מהם להוריד את האלות. הם אמרו שלא יעשו זאת כי זרקו עליהם אבנים. אמרנו להם שלא זרקנו עליהם אבנים. אחד אמר: "אנחנו סופרים עד 3, וספר מהר מאד: 1, 2, 3 _ והתחילו להרביץ עם אלות ברגלים. מאחורינו הגיעו עוד שוטרים והתחילו להכות עם האלות. אנשים התחילו לצאת ולברוח או שהוציאו אותם בכוח.
"נשארתי בין האחרונים. אחד מהם תפס אותי ואמר לי לצאת החוצה, רציתי לצאת אבל עוד שוטרים הגיעו והתחילו להכות עם האלות בראש ובידיים שלי ובכל הגוף. בעוד 4 שוטרים גוררים אותי לחדר אחר _ אמרתי להם: "אני יוצא! אני יוצא!", והם עדיין המשיכו להרביץ לי מכות נמרצות.
"קפצתי דרך החלון, הלכתי לכביש, ומשם פינו אותי באלונקה. כשהייתי על האלונקה התנפלו עלינו שוטרים וניסו להכות אותנו. משם פוניתי להדסה עין~כרם.
"הרכב של המג"ד חיכה באמצע הדרך ולא איפשר לאמבולנס לעבור ולפנות פצועים. "כתוצאה מהמכות של האלות נגרמו לי חתך ונפיחות ליד עין שמאל שהצריכו תפרים. בקרקפת יש לי 3 חתכים. אני סובל מנפיחות ומכות יבשות במרפק, מכה יבשה בשורש כף יד ימין. בכתף ימין ספגתי מכה יבשה. ביד שמאל _ מכה יבשה+נפיחות באצבעות+חתכים. ברגל ימין _ חתך קטן+נפיחות+בעצם השוק קרוב לקרסול. ברגל ימין _ מכה יבשה ונפיחות בברך. בברך שמאל אני סובל משטף דם פנימי".
ועוד עדות, של בן 16.5 מחיפה: "הגעתי ביום שני בערב, בהסעה מהקריות. התמקמתי על גג מספר 3. במקום היו כוחות יס"מ. הם עלו לגג. אני ישבתי על הרצפה. זרקתי על חיילת כדור חול מול הפרצוף. היא התעצבנה וניסתה להרביץ לכל מי שיכולה. יס"מניקים אחרים ניסו להרחיק אותה משם, שמעתי אותם אומרים: "כל אחד תופס רגל יד". שלושה מהם תפסו אותי והתחילו לגרור אותי בידיים וברגליים. הם התחלפו תוך כדי גרירה. אח"כ ניסו להעלות אותי לכף השופל. נפלו לי המשקפיים. הם הסכימו שאני אקח את המשקפיים. על הכף היה שוטר שבעט בי בגב ובישבן תוך כדי שאנחנו יורדים למטה. אח"כ הוא גם נעמד על היד באזור המרפק. הבנות ניסו לעזור לי וביקשו ממנו לרדת ממני _ הוא המשיך לעמוד עלי בכל~זאת.
"הורידו אותנו מהכף, הלכתי מאחורי הבתים, כשלפתע שוטר דחף אותי. היתה שם בת שהשוטרים תפסו אותה שוטרים ומשכו אותה כל אחד ביד אחרת. רציתי לעזור לה אז בעטתי בהם. שוטר אחד ראה את זה ואמר לעצור אותי. שוטרת התחילה לקחת אותי, חבר'ה עם אלונקה לקחו אותי למקום פינוי פצועים. טיפלו בי שם אך לא אושפזתי. אני עדיין סובל מכאבים בגב ובכתפיים, כאבים ביד שמאל.
מעיד צעיר בן 18: "הגעתי לעמונה ביום שני בלילה, בטרמפים. הייתי בגג של בית מס' 9. במקום היו כוחות יס"מ, לא הספקתי לקלוט שמות, וכבר חטפתי מכה ראש.
"ראינו איך השוטרים מגיעים ומוציאים אנשים. כל אחד שפונה ספג מכת אלות, גם אם הוא לא התנגד. כשהשוטרים נכנסו עם סוסים כדי להרביץ התחלנו לזרוק ביצים, בצק ועגבניות מלמעלה. כשהשוטרים עלו לגג באמצעות כף השופל, התמקמנו בצד האחורי של הגג והתיישבנו על הרצפה. השוטרים נתנו לילד בן 12~13 מכה עם אלה והוא התחיל לדמם מהראש. חסמנו את הדם עם היד, ועוד בחור תמך בו. ביקשנו מהיס"מ להגיע לכף של השופל כדי לפנות את הילד, ואז היס"מניק נתן לי ולבחור מכה עם האלה. לי הוא פתח את הראש. הם ביקשו ממני להתיישב על הגג עד שיסיימו להוריד אחרים עם השופל. תוך כדי ישיבה חטפנו אלות, בעיטות ואגרופים, ואז ירדנו, הילד (שבינתיים קיבלתי תחבושת אישית כדי לחבוש אותו) ואני, בכף של השופל.
"יש לציין שלא נזרקו אבנים על ידי, וכשהיס"מ עלו לגג לא ניסינו להתנגד, הם הרביצו בלי סיבה, תוך כדי קללות ואיומים בסגנון של "אתה זרקת עלי אבן _ אני אהרוג אותך".
"לא ניסינו להתנגד כשהם עלו לגג כי ראינו איך הם מרביצים לאנשים למטה: היו אנשים שסחב אותם יס"מניק ופתאום באו יס"מניקים והתחילו להחטיף לו עם האלות. מלמעלה ראינו איך הם משכיבים אנשים על הריצפה ובועטים בהם ומרביצים עם אלות. 3~4 שוטרים מול צעיר אחד ששוכב על הרצפה.
לבסוף פוניתי עם ה"פצועים שיכולים ללכת" באוטובוס של החברה לפיתוח מטה בנימין. גם כאן עוד התעכבנו 3.5 שעות עד שיצאנו לכיוון בית החולים. באוטובוס איימו מג"בניקים על בנות כשהם מנופפים באלה. המג"בניקים האלה טופלו אח"כ בביה"ח "ביקור חולים" יחד איתנו. "סיכום פציעות: אלה בראש שגרמה לי לתפרים וחשש לפגיעה בראש עקב דימום פנימי. בנוסף אני סובל מפגיעות בכל הגוף _ מכות יבשות שלא נזקקתי בגללם לטיפול רפואי".
עדותה של צעירה בת 17.5 מחיפה": "הגעתי בהסעה ביום שני מהקריות. התמקמתי בבית 3, מסביב לבית. במקום היו כוחות מג"ב+יס"מ, השוטרים לא היו עם תגים. ישבנו מסביב לבית. רב אחד הגיע ואמר לנו שזה לא מקום בשבילנו. איך שבאנו לקום וללכת המג"בניקים באו לכיווננו ולא נתנו לעבור. הם דחקו אותנו לקיר, ובלי לדבר התחילו להכות עם האלות. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. לא האמנתי שאפשר שיקרה כזה דבר, אני לא מבינה מה הם חשבו שאני יכולה לעשות להם.
"אחותי קיבלה מכות ברגל. הגנתי עליה עם הרגל שלי וביקשתי מהם להפסיק. שאלתי אותו "מה אתה עושה?" הוא לקח את האלה והעיף אותה לאצבעות של יד ימין. מרוב כאבים לא הצלחתי ללכת, הם דחפו אותנו לכיוון הרכב. ביקשתי מהם לא לדחוף אותנו, שאנחנו יכולות ללכת לבד, אבל הם לא הפסיקו. "הם דחפו גם את הרבנית של נווה~צוף, הרבנית שפרה בלאס. ביקשנו שיפסיקו אבל במג"ב תפסו אבנים והתחילו ליידות עלינו אותם. האבנים פגעו בכמה אנשים.
"חיפשתי את אחותי. ראיתי מג"בניקים מדרדרים ילדים למטה ורודפים אחריהם. ראיתי יס"מ יורים כדורי גומי לעבר הגג של בית מספר 4. ראיתי שוטר רודף אחרי ילד עם שבר ביד _ ותפס אותו. ראיתי שוטרים מעיפים ילדים מהגג של בית מספר 7.
"אני סובלת מנקע באצבעות יד ימין, ברגל ימין יש לי נפיחות בירך".
עדות של צעיר בן 18: "שרנו ורקדנו על גג בית מס' 3, כשלפתע ה"מכתז" של המשטרה החלה להתיז מים ירוקים בעצמה רבה במיוחד. מעצמת הזרם נהדפתי על קיר גג הבית. חטפתי מכה בידי הימנית, התעלפתי ונפלתי. נחבלתי בגב. נזרקו עלי כדורי צבע. גם אחרי האישפוז לא ניתן להסיר את הצבע. יש לי בצקת ביד, אני תשושה, כואבת וסובלת".
עד כאן העדויות שנאספו בפורום המשפטי למען ארץ-ישראל. למערכת "הצופה" הגיעו עדויות נוספות, כמו סיפורה של ר. תושבת בית-אל:
"כדי להגיע לשכונת בתי הקבע של עמונה יש צורך לרדת במורד ההר. בכניסה לרחוב הוצבו גלי אבנים במרווחים ע"מ לעכב את כוחות "הכיבוש". בירידה לפני גלי האבנים התייצבו בחורים בשתי שורות כשהם שלובי זרוע אחד אל השני. הם ניצבו לרוחב כל השביל על מנת לקדם את הרעה. מולם הגיע מצעד שוטרי היס"מ כשהם צועדים להפחיד את "האויב" - הצעירים הללו.
"לפתע, כשהם התקרבו אל שורות הבחורים שלובי הזרוע הם התפצלו לשתי קבוצות. אחת פנתה ימינה ואחת שמאלה. מביניהם הגיחו הסוסים הדוהרים עד שהם התנגשו חזיתית בשורות הבחורים שעמדו ללא נוע בזרועות שלובות. הסוסים שבו לאחור, ושוב דהרו לעבר הבחורים. כך חזר הדבר מספר פעמים עד שהם הצליחו להבקיע את השורות".
שמואליק דרורי, תושב ראש-צורים, מספר על שיחה עם טרמפיסט, שמינסט הלומד בהימלפרב, תושב נוה דניאל , אותו לקח טרמפ מסעד, בשובו משבת במכינת "עוצם" של עצמונה, המכינה הקדם צבאית היותר ממלכתית, שעברה למושב יתד. השבת היתה לקראת גיוסו לצבא.
הבחור החביב היה לדבריו, על גג בית בעמונה ."חמוש" בשקיות מים וצבע בלבד . האבנים לא הוכנו לסיקול השוטרים, אלא כמחסום לרכבים. הבלוקים גם הם לא הוכנו לסקילה אלא לתמוך בגדר על הגגות. בתצפית שלו מהגג, ראה איך "הצבא הרומאי" מתקדם עם מגניו ואלותיו אל המתבצרים הגיבורים שלא זזו ולא נרתעו. פתאום מבין השוטרים זינקו שוטרים על סוסיהם להכות את המנהיגות של המגינים. בדיוק כמו במלחמות הקלאסיות הממוקדות במנהיגות כדי לנצח את הקרב, את המכות ספגו המנהיגים המעטים (מראש חסרה הנהגה, מועצת יש"ע הייתה פסולה להנהגה). המכות גרמו לתגובות נורמליות ברובן, אך היסטריות של חלק מהמתבצרים. רק עתה נקטו חלקם בהתגוננות אלימה והשתמשו באבנים. אולם גם הם ריסנו אחד את השני כשהתעשתו. בשלב זה חסרה במיוחד המנהיגות המרסנת שכאמור הוכתה ונוטרלה.
עוד דיווח הבחור כי בין המתבצרים היו כמה מסיתים בלתי מוכרים שנחשדו כשב"כניקים דווקא בשלב בו המנהיגות נוטרלה. יש להניח שחלק מהתגובה האלימה הייתה מושפעת מ"מנהיגות חלופית מסיתה" זו . הוא ואחרים נזהרו מהם.
ה"לינץ'" על השוטר ששודר עשרות פעמים, לדבריו, היה מקרה יחיד כלפי שוטר אלים במיוחד, ומהר הופסק ע"י המוסר הטבעי של המגינים.
דרורי, איש שמאל בדעותיו הפוליטיות המארגן חוגי הידברות בין חוגים שונים במדינה, מעיד על עצמו כי היתה זו עבורו שיחה קשה אך מרגשת עם בחור ציוני גאה, אוהב העם והארץ שלא היה יכול להישאר בבית מול העריצות הממשלתית.
מכתב אישי למפגינים בעמונה
הייתי אתכם ילדים יקרים. הייתי אתכם בעמונה.
ראיתי אתכם עומדים בכל הטרמפיאדות בדרך ממהרים להגיע לעמונה לפני נעילת שער. ראיתי אתכם עולים במעלה התלול העולה עמונה, נערות קטנות עם תרמילי ענק על גבן, נערים עליזים נחושים ומלוכדים, נחש אנושי המשתרע מן הכניסה לעפרה ועד ראש הפסגה. הייתי אתכם בצהרי יום ג', בשמש החורפית הנעימה, אוירה של מחנה קיץ, אווירה אופטימית בתקווה שהכול יסתדר איך שהוא וכולנו נחזור הביתה, לישיבות ולאולפנות, טעוני חוויות עליזות. הייתי אתכם בבתי המדרש המאולתרים, בהרצאות בשיחות, בבירורים הרעיוניים.
הייתי לידכם בלילה, ישבתי במכונית המוגנת שלי בעוד אתם ישנתם על גגות הבתים בכוננות מליאה, הערצתי אתכם, זה היה על אנושי לשרוד את הלילה בקור המקפיא, ואתם גיליתם מסירות ודביקות ראינו בלילה את האורות הכחולים של המשטרה סוגרים עלינו מסביב והבינונו כי יום קרב לפנינו. המתנו בבוקר יום ד' יחדיו להחלטת הבג"ץ מתוחים ונרגשים ורצנו כמטורפים על פי קריאת מערכת הכריזה לתפוס את הגגות לפני שהם יבואו. ובתוך אווירת הקרב שנוצרה ראיתי אתכן בנות יקרות יושבות במעגל ושרות בדביקות את "על אלה אני בוכיה", ידעתי כי רובכן בוגרות גוש קטיף ועל אלה אתן בוכיות, כל כך הרבה מסירות והתרוממות רוח היתה בשירה הפשוטה הזאת. וראיתי את הבנים פותחים מעגלי ריקוד, נותנים ידיים זה לזה ואנרגיות של כוח נפשי עוברות מיד ליד.
ואז הם הגיעו...
גוש שחור, כבד ומאיים, הקיף אותנו, ואנחנו נבהלנו, ומתוך הבהלה חיזקנו את ליבנו. ואני הבינותי כי הגיבור האמיתי הוא זה הכובש את פחדו, ואתם הייתם גיבורי אמת. ומערכת הכריזה, קראה להם, התחננה בפניהם, "אחינו אתם, אל נא תריעו" והם היו חרשי שמיעה ואטומי לב. ראיתי אתכם, נסים בבהלה והפרשים מסתערים עליכם, ראיתי אתכם נאבקים בכוחות השחורים מסביב לבתים, והם אלימים וגסים ואתם ילדים, ילדים טובים של בתים טובים מוכים פיסית ומוכים נפשית על ידי אלו שחשבנו שהם אחינו.
הרבה אמונות הוכו שם, הרבה ערכים הפכו לנלעגים, הרבה שעורי אזרחות נותרו נלעגים ומבוישים. ואתם המשכתם להלחם בתוך הבתים ועל הגגות, מול זרמי המים וכנגד האלות והוכיתם נוראות וראשים נפתחו וידיים כופפו ואתם נאבקתם ללא יאוש. וראיתי אתכם גם כשאבדתם עשתונות וידיתם אבנים, ילדים נבגדים שלי, ילדים מבתים טובים שאינם משליכים עטיפות מסטיק ברחוב, אבדתם עשתונות ואני אתכם.
וכשגג מספר אחד כבר נכבש, והמפלצת הטרקטורית נגסה בו ובבית מספר שניים היה המאבק בעיצומו, ראיתי את הבנות בגג שלוש קוראות בקול רם את מילות הווידוי של מוצאי יום כיפור " ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים" בשם השם המלא, ללא רב וללא מורה הבינותן בחושיכן הבריאים כי זו שעת הדין, כי זו השעה לקרוא בשם ה', כי זו מסירות הנפש היהודית של דורי דורות. והיה זה רגע מרגש מלא הוד ואני משוכנע כי תפילתכן הגיעה ישירות לכסא הכבוד.
אתם נצחתם שם בעמונה, למרות תשעת ההריסות, הניצחון שלכם, זהו ניצחון הרוח האמיתי, חרפת הפינוי של גוש קטיף הוסרה. הראתם כי האהבה ניצחה למרות הכול, האהבה לארץ ישראל, האהבה לכבוד האדם, נרמסה בגוש קטיף וקמה לתחייה בעמונה. ילדיי גיבורי התהילה.
שירן שבתאי
שוטרים תקפו והפשיטו אם ל-9 שהפגינה נגד ההרס בעמונה (2.2.06) / ערוץ 7
שנים עשר שוטרים התנפלו אתמול על אם טרייה, בהפגנה במחסום משטרתי בצומת שילה, צפונית לעמונה, והפליאו בה מכות בכל חלקי גופה ואחר כך הפשיטו את חולצתה בפומבי.
האישה סיפרה את המקרה לכתבנו בתנאי ששמה יישמר במערכת ולא יפורסם וזאת מפאת הבושה ממעשה השוטרים בה.
קבוצה קטנה של אזרחים, בהם נשים וילדים, הגיעה אתמול למחסום משטרתי והחלו להפגין נגד הכוונה להרוס את הבתים בעמונה. ילדה אחת חצתה את הכביש ושוטר צעק עליה לזוז מהמקום. כאשר הילדה העיזה לענות לשוטר, הוא ניגש, יחד עם שוטרת, והם הפילו את הילדה לכביש.
"בשלב הזה", סיפרה האישה, "ניגשתי לשוטרים ואמרתי שהם מפעילים כוח מופרז ללא הצדקה. החברה שלי ניסתה לצלם את תג הזיהוי של השוטרת, אך זה היה מופנה לכיוון אחר. הושטתי את ידי כדי ליישר את התג, וחברתי צילמה את השוטרת עם תג הזיהוי". לדבריה, על התג שענדה השוטרת היה השם יאנה רוזנפלד (תג מס' 7467875).
לפי עדות הצלמת, זו השוטרת שענדה את התג בשם יאנה רוזנפלד:
"יאנה תלשה את התג מידי וקראה לכל השוטרים שהיו שם לעצור אותי. בתוך שניות קפצו עליו 12 שוטרים כדי לעצור אותי. הם תפסו אותי, הפילו אותי לכביש, בעטו בבטני, בראשי וכל חלקי גופי. יאנה בעטה ברחם שלי וצעקה 'הכו אותה חזק! תכסחו אותה!' ".
נעמי שחור, אשתו של רבה של מעלה לבונה, ניגשה במהירות ששמעה שמנסים לעצור אחת המפגינות. נעמי סיפרה לכתבנו: "ניסינו להחזיר אותה [את האישה המותקפת]. הם תפסו אותה... ראיתי אותה על הכביש, והם התחילו להוריד את הסוודר שלה... אלה שעשו את זה ודחפו אותה היו גברים...זה היה רגע נורא ומזעזע בשבילי. אני עדיין מנסה להתאושש ממה שראיתי".
לדברי המותקפת, זה אחד השוטרים שביצע את התקיפה נגדה:
האישה המותקפת המשיכה בסיפור: "הם תקפו אותי והתחילו לקרוע את חולצתי. בלי בושה, בכוונה תחילה, כמה מהשוטרים הורידו את החולצה שלי והייתי חשופה בלי כיסוי בפלג גופי העליון. התחלתי להתנגד כל כך בחוזקה שהם נסוגו קצת, וחטפתי את החולצה שלי מאחד השוטרים שהחזיק בה וברחתי בבושה מהמקום".
נעמי ציינה: "הרגשתי בעוצמה את הבושה של אותה אישה. אני מורה להיסטוריה. ראיתי תמונות של מעשים כאלו מתקופה אחרת ואני לא מסוגלת למחוק את מה שראיתי היום.
לדברי המותפקת, השוטרת עם התג "יאנה רוזנפלד" נעלמה מן המקום לכמה דקות וחזרה לאחר שהחליפה את תג הזיהוי שלה ל"חיה כהן".
כתבנו צבי ברש שאל את האישה המותקפת האם מעשה השוטרים אתמול ימנע ממנה להפגין ולהשתתף בפעולות למען ארץ ישראל. "מה פתאום! ארץ ישראל בדם שלנו. אני ובעלי נמשיך לפעול למען ארץ ישראל וכך אחנך את ילדיי לעשות אותו דבר", אמרה.
טרם התקבלה תגובת מחוז מחוז ש"י של המשטרה לכתבה.